סיפורו של רבי מענדל מפוטרפס מבית הכלא ברוסיה (רבי מענדל נאסר בשל הפצת יהדות דבר שהיה אסור בזמן הממשלה הקומוניסטית):
וכך סיפר ר' מענדל:
"בהיותי בכלא הסובייטי, ישבתי בתא אחד עם גנבים מדופלמים. באותם זמנים, אחד מחוקי היסוד בבית הכלא היה, שאין לשחק בשום אופן משחקי קלפים. חדר בו נתפסו חבריו משחקים, צפוי היה לעונשים כבדים.
באחד הימים, ישבו האסירים בחדרי, למשחק קלפים סוער. העובדה כי הדבר 'אינו חוקי' לא הפריעה להם במיוחד, הם הרי הגיעו לכאן בשל סיבות דומות...
כששמע הסוהר שעבר בסמוך את צעקותיהם של האסירים, שהעידו יותר מכל על היותם שקועים במשחק האסור, נכנס לחדרנו בכעס, וביקש לקבל את הקלפים. תוך חלקיק שניה נעלמו הקלפים. "איזה קלפים?", התממו האסירים, "אתה חושד בנו שאנחנו משחקים? אסור הרי לשחק קלפים..." הסוהר חשב כי כנראה עייפותו הרבה הביאתו לחשוד בהם, ונעלם כלעומת שבא.
לנגד עיני הנדהמות, המשיכו האסירים עם צאתו במשחק, כאשר כל אסיר מקבל את קלפיו שוב, והמשחק נמשך כאילו דבר לא אירע!
הסוהר שהמשיך להסתובב במסדרון, התפרץ שוב לחדרנו בכעס, וציוה על כולם לעמוד בצמוד לכותל התא, במששו בבגדי האסירים כולם, בניסיון נואש למצוא את הקלפים, אולם אפילו חרס לא העלה בידו. וזאת למודעי: 'רהיטי' התא כללו כלי לעשיית צרכים שעמד בפינה בלבד. מקום אחר להחביא את הקלפים לא היה. בזעם רב טרק הסוהר את דלת התא בצאתו.
אולם גם הפעם חזרו הקלפים עם צאתו לזירת המשחקים, והמשחק נמשך כרגיל.
בפעם השלישית לא ויתר הסוהר, וציווה על כולם להתפשט מבגדיהם, ולהעבירם אליו לחיפוש מדוקדק. הוא ניער את הבגדים כולם כאחוז טירוף, אולם אפילו קלף אחד לא נמצא. ויהי הדבר לפלא בעיניו.
בצאתו, ניגשתי אל 'מנהיג האסירים', וביקשתי ממנו שיסביר לי את מה שהתרחש כאן מול עיני. "עלי הרי לא תוכלו לשקר. במו עיני ראיתי שכן שיחקתם בקלפים. מה קרה שלפתע עם כניסתו אין קלפים? האם אתם מכשפים? מהו הסוד שלכם?".
"מה פתאום שנגלה לך?" ענה ה'מנהיג', "אתה הרי תרוץ לספר לסוהר, ובכך יבוא הקץ על משחקינו!"
לא ויתרתי, ושכנעתי אותו ש'עמו אנוכי בצרה', ואין לו ממש לחשוש. אולם הוא לא מיהר 'לחשוף את קלפיו'. לא הרפתי, ולחצתי עליו כמו שאני יודע, ולבסוף הוא נעתר, לא לפני שהשביעני שלא אגלה לסוהרים מאומה.
"אנחנו הרי יושבים כאן לא על גניבת לחם מהחנות", פתח, "ותק של שנים במקצועות הכיוס והגניבה עומד מאחרינו, עד שהגענו לתואר 'גנבים מדופלמים'. בנוגע לפועל, עם שמיעת קול המפתח בחור הדלת, אוספים אנו במהירות הבזק את כל הקלפים, ובהיכנס הסוהר, אנו מכניסים במהירות ובזהירות את כל הקלפים - לכיס של הסוהר...
הוא אמנם בודק את כולנו מכף רגל ועד ראש, אבל את הקלפים איננו מוצא, כי הוא לא בודק את עצמו!!!"
"כך גם אנחנו" סיים ר' מענדל... מיטיבים אנו לבדוק בציציותיו של הזולת, ולהסביר מדוע התנהגותו הנוראית הינה 'שורש כל דבר רע'.
" בדומה לאותו חלמאי שחיפש דווקא ברחוב המואר את המטבע שאבדה לו בסמטה הסמוכה והחשוכה, שוכחים אנו, כי בכדי למצוא את ה'קלפים', עלינו לבדוק קודם כל בכיסים שלנו"...
והנמשל בזוגיות:
לרוב קל לנו לחוש קודם בחסרונות של בן/בת הזוג, ואנו שוכחים לבדוק ולהתבונן בנפשנו פנימה בכלל ובפרט במחשבה דיבור ומעשה שלנו.אולם מסיפורו של רבי מענדל אנו למדים גם על המערכת יחסים הזוגית. אדם שמבין שעליו לחפש בעצם ב"כיסיו", ומבין שבן/בת הזוג משמש כ"ראי" עבורו, ככלי עזר שמסייע לו לתקן את אותם החסרונות בעצמו, יתייחס לאותם החסרונות של בן/בת הזוג בסלחנות רבה. יתרה מכך - אדם שיתבונן לעומק ב"כיסיו" ויעבוד על מידותיו, כבר לא יצטרך "להתאפק" יותר מ"להעיר", שכן מכיוון שעבד על החיסרון בעצמו, המציאות ממילא נעשתה מתוקנת יותר.
חשוב להוסיף ולציין שההסתכלות הנכונה והאמיתית על חסרונותינו צריכה להיות באופן של אתגר. כלומר, איננו צריכים לחוש חסרי ערך בכך שיש לנו חסרונות מסוימים, הרי אין אדם שאין לו חיסרון, כך נבראנו. אלא עלינו להסתכל על תיקון החסרונות כאל אתגר לחיים - מטרה לשמה "ירדנו" לעולם כדי לתקן ולזכך מידות אלו ובכך לעלות מחיל אל חיל, עד שלימות עצמית אמיתית ולא דמיונית.
הגיע הזמן לעבור למעשים!
הגיע הזמן לעבור למעשים!
