ידוע שכשאדם מפנה אצבע מאשימה כלפי השני, בעצם שלוש אצבעות מופנות כלפי עצמו...
כאשר אנו מפנים אצבע מאשימה כלפי השני, צריך לדעת שהביקורת נחשבת כערעור על עצם האישיות שלו, ובשל כך אינה מתקבלת לרוב.
נלמד כעת מהי הדרך הנכונה להעיר כך שהביקורת אכן תתקבל.
ביקורת שאינה ישירה, אלא מושמעת בעקיפין ובלי התנגדות חזיתית, עשויה להתקבל.
כל אחד מאתנו יכול להיווכח בכך שקל לו יותר לקבל ביקורת, כאשר אין פונים אליו במישרין.
כל אחד מאתנו יכול להיווכח בכך שקל לו יותר לקבל ביקורת, כאשר אין פונים אליו במישרין.
למשל, אדם קורא בספר או בעיתון מאמר שעוסק בכוחות הנפש, ולמד כי כותב המאמר מצביע על תכונה שלילית כלשהי. עד מהרה הוא מזהה כי הוא עצמו בעל תכונה דומה. על אף שלכאורה נמתחה עליו ביקורת כנושא תכונה שלילית, לעולם הוא לא יחליט בגלל זה לשרוף את הספר או להפסיק את המנוי שעשה על העיתון.
להיפך, הוא עשוי לקרוא את המאמר שוב ושוב בצימאון בולט. העובדה שבמקרה זה הוא אינו מתקומם, מקורה בכך, שבאופן עקרוני אכן האדם רוצה לשפר את עצמו, אך הוא נתקל בבעיה, שכאשר מעירים לו הערת ביקורת, גורם הגאווה והתחרות חוסם בפניו את הרצון להשתנות.
משל מעולמם של חסידים:
בהתוועדות חסידית, כאשר הרב רוצה לפעול שינוי בקרב הנוכחים ולהשפיע עליהם לפעול באופן מסוים, הוא מדבר כביכול על הבעיות והחסרונות של עצמו הצריכים תיקון. לקהל המאזין לדבריו, קל יותר לקבל את דבריו וגם לפעול בכיוון עם החלטות טובות.
כפי שמסופר על רבי זושא, כאשר הוא היה רואה אדם עושה מעשה לא טוב, לדוגמא: ראה אדם שלא קם לתפילה, אז הוא היה עובר לידו ואומר: "איך זושא לא התפלל היום...". ובכך הוא היה מעביר לו את המסר בלי לפגוע בו. כמובן שרבי זושא לא שיקר בדבריו, אלא מצא בעצמו את הפגם שהיה בתפילתו בדקות יותר.
ישנה דרך נוספת, בה אנו פונים ישירות כלפי בן/בת הזוג ומציגים לו את הבעיה כקושי שקיים בנו. אסביר באמצעות דוגמה:
כאשר אנו מוצאים את הכיור מלא כלים מלוכלכים "בפעם המיליון", כדאי מאוד שנאמר לבן הזוג כך: "בעלי – אני 'פרפקציוניסטית', זו ה'שריטה' שלי, ולכן אשמח מאוד אם תשתדל לזכור לרחוץ את הכלים בסיום הארוחה...".
כפי שניתן לראות בדוגמה זו, האשה לא פנתה בביקורת ובטרוניה כלפי בעלה, אלא גילתה סלחנות כלפי בעלה (על כך שהשאיר את הכלים בכיור), והציגה את הקושי שלה להתמודד עם "כלים בכיור" כבעיה פרטית שלה שהוא יכול לסייע לה בכך.
לסיכום, כדי שדברי התוכחה שלנו יתקבלו, עלינו להציג אותם כתוכחה כלפי עצמנו ולא באופן ישיר כלפי בן/בת הזוג. כך בודאי לא תורגש הרגשה של תקיפה וביקורת, והצד השני בודאי ירצה לשפר דרכיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ניתן לשאול כל שאלה, לכל שאלה אני עונה באופן אישי :-)