מתי צריך לדבר ומתי צריך לשתוק זאת השאלה....

בכל מצב בני הזוג משמשים זה לזה כ"ראי" לפנימיותם, אולם ישנם מצבים בהם עלינו לשוחח עם בן/בת הזוג על החסרונות שאנו רואים ולעיתים חשוב מאוד להימנע מלשוחח על כך.

נשאלת השאלה - מתי אפשר ונכון לדבר עם בן/בת הזוג כך שהדברים יתקבלו ויפעלו שינוי אמיתי?

היום נלמד מתי נכון לנהל שיחה וכיצד לבחון את עצמנו – האם אנו פועלים כראוי ומהמקום הנכון.

הרצאה בנושא מפי גיל ברק (מתחת להרצאה יש כתבה באותו נושא)



 

לשם כך אפתח בדוגמה:

משה וחי'ה זוג נשוי (שמות בדויים), תכננו ללכת יחדיו לאירוע חתונתה של קרובת משפחתה של חי'ה. כשעה לפני שיצאו מביתם, דנו ביניהם לגבי סכום המתנה שיש להשאיר עבור החתונה. חי'ה נקבה בסכום גבוה ביותר, שכן הרגישה צורך להשקיע יותר מהרגיל. אולם בעלה משה, שאחראי על ניהול הכספים בבית, טען כי על אף שהם יכולים "לעמוד" בהוצאה, סכום זה מוגזם וראוי להשקיע את הסכום עבור דבר אחר. בני הזוג לא הגיעו להסכמה בעניין, ולבסוף לאחר ייאוש, "התנער" הבעל והשאיר לאשתו חי'ה לשאת בהחלטה לבדה. חי'ה עמדה על דעתה ויידעה את בעלה שהיא אכן מתכננת להשקיע סכום גבוה עבור החתונה. וכך היה.

למחרת החתונה, משה הצטער מן המחלוקת אודות עניין המתנה, וכעס על החלטתה ה"חפוזה" והבלתי אחראית (לטענתו) של אשתו. בשל זאת, משה החליט שעליו לשוחח עם אשתו על כך.

האם משה עושה את הדבר הנכון? האם יש טעם לשוחח עם אשתו על כך?

אומר הרבי כך - כאשר אתה שומע או רואה דבר לא טוב שעושה בן/בת הזוג, עליך לבחון את ההסתכלות שלך על אותו המעשה. כלומר, עליך לבחון מהן המחשבות שעולות בראשך (באותה העת או לאחר מכן) כאשר אתה נפגש בראיית דבר לא טוב לדעתך שבן/בת הזוג עושה.

"בחן את עצמך"

כדי לדעת האם נכון לשוחח עם בן/בת הזוג המדד הוא:

"איזו מחשבה עולה בראשי?" - ישנן שלוש אפשרויות:

מחשבה 1 - הסתכלות ממוקדת על המעשה עצמו : במצב זה המחשבה שעולה היא לגבי המעשה הלא נכון שנעשה, כגון: "לא היה נכון לתת סכום כל כך גבוה עבור המתנה לחתונה...". כמו כן, מתוך הסתכלות זו אתה מסיק מסקנות ומפיק לקחים להמשך, כגון: "בפעם הבאה יש לשוחח על הדברים מראש על מנת שיהיה זמן 'להגיע לעמק השווה'...". או לחילופין: "יש להגיע להסכמה משותפת מראש לגבי הסכום שברצוננו לתת עבור חתונות...". הסתכלות זו יוצרת תובנות חדשות שיסייעו לבני הזוג בהמשך, וימנעו ויכוחים.

מחשבה 2 - השלכה של המעשה על האופי והמידות של בן/בת הזוג : במצב זה אינך רואה רק את המעשה הלא נכון שנעשה, אלא אתה רואה את החיסרון והרע שבבן/בת הזוג וברצונך לתקוף ולהוכיח את האשיות, התכונות והמידות הלא טובות של בן/בת הזוג. למשל במקרה שלנו אתה חושב: "אשתי היא אישה בזבזנית וחסרת התחשבות בצרכי המשפחה והבית, והחשש שלה לגבי הסתכלות הסביבה עליה פשוט מוגזם!...". או לחילופין עולה במחשבתך: "היא אישה חסרת גבולות ויש לה מידות לא טובות, היא ממש רשעית...".

במידה ואכן מחשבתך דומה לשל זו – דבר זה מעיד על כך שהחיסרון והרע אותו אתה רואה, קיים אצלך (כפי שלמדנו שבני הזוג משמשים זה לזה כ"ראי" לפנימיותם). בנוסף קיבלת "סימן מלמעלה" והוראה לגבי חיסרון שעליך לתקן בתוך עצמך.

יש להוסיף כי במצב זה, כאשר תנסה לתקן את בת זוגתך, הדבר לא יועיל כלל, כי אם נהפוך הוא. ראשית כל משום שהחיסרון באמת קיים בך – אלו המידות שלך שעליך לתקן והיא רק משמשת כ"ראי" עבורך, והרי את הראי בודאי אינך מנסה לנקות כדי להיראות טוב יותר... שנית, בת הזוג תרגיש בליבה - "קשוט עצמך תחילה, ואחר כך קשוט אחרים...". כלומר, בת הזוג תצפה שתתקן ראשית כל את חסרונותיך לפני שתתלונן ותדרוש ממנה לתקן עצמה.

מעבר לכך, מכיוון שבעקבות אותו המעשה שעשתה, הסקת מסקנות לגבי האישיות והאופי של בת זוגתך, דבריך יתקבלו כתקיפה. היא תרגיש שאתה תוקף את האשיות שלה ואת מהותה, ואף עשויה להרגיש שאינך אוהב אותה. זאת משום שאתה רואה בה חסרונות ומידות רעות. יש להדגיש כי במצב מעין זה - אפילו אם תנסה לשוחח עמה בעדינות ובחכמה, מכיוון שאינך רואה את הבעייתיות שבמעשה עצמו, אלא הינך משליך את אותו המעשה ורואה חיסרון ופגמים באישיותה של בת זוגתך, אז היא בוודאי תיפגע ותחוש מושפלת ובזויה.

לסיכום – מה לעשות בפועל?

אם המחשבה שעלתה בראשך היא:

"המעשה שנעשה לא תקין" – נכון יהיה לשוחח על כך עם בן/בת הזוג. שכן כאשר אדם יתבונן בכך שאותו המעשה הוא לא ה"אני" וחלק מהאשיות של בן/בת זוגתך אלא רק טעות "טכנית" חיצונית של התנהגות לא נכונה. אזי בודאי הדבר לא יגרום לסערת רגשות והשיחה בודאי תתנהל בישוב הדעת, ומתוך רצון לבנות וליישב את הדברים. יתרה מזאת – במידה והשיחה תתנהל באופן האמור כמו שאדריך ואסביר בהמשך בהרחבה, הדברים בודאי יתקבלו ברוח טובה ושיחה זו תביא לשינוי בפועל.

  לעומת זאת, אם המחשבה שעלתה בראשך היא:

"לבן/בת הזוג יש אישיות לא טובה ומידות רעות " – יש להימנע משיחה עם בן/בת הזוג. שכן זהו מצב של ביקורת תוקפנית וראיית החסרונות בלבד, ובמצב זה הדברים בודאי לא יתקבלו כראוי. כמו כן, השינוי יפעל רק אם נבין שמעשיו של בן/בת הזוג משקפים לי את חסרונותיי שלי, ולכן עלי לתקן ולשנות חסרונות אלו בעצמי.

כעת נלמד כי קיים מצב שלישי, בו עולה מחשבה אחרת:

מחשבה 3 – ראיית חיסרון כלשהו באופי בן/בת הזוג : כידוע, אף אדם אינו מושלם, לכל אדם יש חיסרון או תכונה "בעייתית" כלשהם. לכולנו, כפי שמבואר בתניא, יש "נפש בהמית", שבה קיימים ארבעת היסודות הרעים – אש, רוח, מים ועפר. אנו יכולים לגלות בבן/בת הזוג את אחד מן ארבעת היסודות הללו,המושרשים בטבע תכונותיו . למשל אדם שהיסוד הבולט בתכונותיו הוא יסוד האש, יגלה נטייה לכעס או לגאווה. ואילו אדם ש"שולט" בו יסוד העפר, יגלה נטייה לעצלות ועצבות.

וכן, לעיתים כאשר אדם פוגש בדבר לא טוב (לדעתו) שנעשה על ידי בן/בת הזוג, הוא עשוי להבין כי מעשה זה נובע מצד החיסרון הספציפי בנפש הבהמית. ובמילים פשוטות, מדובר בראייה של חיסרון שורשי באופי בן/בת הזוג. לדוגמה:

אדם יכול לזהות את יסוד העפר הבולט בתכונותיה של בת זוגתו, בכך שהיא נוטה לעצלות לעיתים קרובות. אולם עם זאת, לא יחשוב עליה כ"מרשעת". הוא יבין שאכן מדובר בתכונת אופי שורשית ולא במעשה "חד-פעמי", אולם ידע כי עליו לקבל אותה כפי שהיא . שכן, לכל בן/בת זוג יש חיסרון כלשהו המתבטא באחד מן ארבעת היסודות המוזכרים.

כאשר אדם מבין זאת, שאין בן זוג מושלם, וכי לכל אדם יש נטייה וחיסרון כלשהו, הוא לא ימהר "לפרק" את הזוגיות שלו. על האדם לעשות בירור, להתבונן ב"תמונה הכללית" ולהבין, כי אכן לבן/בת הזוג יש חיסרון כלשהו המושרש באופי, אולם בסך הכל שאר המעלות מכסות על אותו החיסרון. מעבר לזאת עלינו לזכור כי גם לנו יש את החסרונות האישיים שלנו.

לסיכום, ישנה אפשרות שכאשר אנו רואים במעשה לא נכון שנעשה על ידי בן/בת הזוג, אנו מבינים מיד שלא מדובר במעשה ספציפי שיש לתקנו, אלא מעשה זה מעיד על החיסרון השורשי בבן/בת הזוג. אולם עם זאת, איננו "חורצים את דינו" של בן/בת הזוג, אלא אנו מבינים שמדובר בחיסרון טבעי כלשהו, כמו לכל אדם, ומקבלים זאת בהבנה תוך התמקדות בשאר המעלות.

לכן, במצב זה שיחה עם בן/בת הזוג לא תביא תועלת – על האדם להשלים עם אותו החיסרון השורשי, לקבל זאת בסלחנות ולהבין כי בכל מצב, אפילו אם היה "זוכה" כביכול לבן/בת זוג אחר/ת, היה נפגש עם חיסרון מסוג אחר.

חשוב להדגיש כי עלינו ללמוד היטב לקבל את החיסרון שבבן/בת הזוג, על מנת שנוכל לחיות בשלום עם הדבר. עלינו לדעת שאותו חיסרון עימו אנו מתמודדים, הוא בעצם רמז לתיקון ולעבודה הפנימית שבורא עולם מבקש מאיתנו לעשות במציאות חיינו. אכן, הדבר אינו פשוט כלל, אולם לאחר שאדם עומל למען שלום הבית שלו, בוודאי שיזכה "לקצור את פירותיו" ויזכה להערכה רבה מאוד מצד בן/בת הזוג ואף להצלחה מרובה  בשלום הבית.

                                               הגיע הזמן לעבור למעשים!

לחצו כאן, ותתחילו לשפר ולהצליח בזוגיות עוד היום! קדימה