"תורת החסידות דורשת, כי תחלה להוכחה, צריכים להסיר את הציפורנים, לא לדקור, כי (הקליפות הטמאות) בטופרהא אחידן (בציפורנים נאחזות), כל דקירה היא קליפה וסטרא אחרא; ואחר נטילת הציפורנים צריך להיות. נטילת ידים, כמבואר ענינה בדברי אלוקים חיים - המשכת המוחין למידות".
וכעת ההסבר:
שלב ראשון – "להסיר את הציפורניים"
מסביר הרבי את ההקדמה שעלינו לעשות לפני שאנו פונים בתוכחה כלפי בן/בת הזוג. תחילה יש "להסיר את הציפורניים", כלומר - צריך להוריד את הרצון החיצוני של הנפש הבהמית. אם נתבונן היטב בתוך עצמנו, נגלה כי לעיתים הרצון להוכיח את בן/בת הזוג, אינו מגיע ממניע "טהור". לעיתים איננו מכוונים בדעתנו באמת לעזור לבן/בת הזוג להתמודד ולתקן התנהגות מסוימת, אלא אנו פועלים ממקום תחרותי וביקורתי.
הנפש הבהמית והישות בתוכנו מסתכלת על העולם ממקום מאוד תחרותי, בעיקר כאשר מדובר בין בני זוג - "למה תמיד אני מוריד את הזבל?", "אני עובד יותר קשה ויותר שעות!", "כדאי שאני אנהג, יותר בטוח לכולנו!" וכדומה. לעיתים קרובות בשל הבדלים טבעיים בין בני הזוג, אדם יכול לחשוב על השני: "אם אתה למעלה זאת אומרת שאני למטה". כלומר אדם עשוי להתעצב ולהרגיש חסר ערך וכישלון בתחום מסוים, רק משום שרואה שלעומתו - בן/בת הזוג מצליח/ה באותו עניין.
במצב זה, אדם המסתכל על העולם דרך הנפש הבהמית (דבר הטבעי לכולנו – למעט צדיקים), תמיד ירגיש צורך להוריד ולהשפיל את בן/בת הזוג כדי להרגיש יותר גבוה וגאה בעצמו. לכן, כאשר ברצוננו להוכיח את בן/בת הזוג, עלינו לזהות מהי באמת עמדתנו – האם ברצוננו לעזור לבן/בת הזוג או שאנו פועלים ממקום תחרותי של "הבדלי מעמדות" בו אנו באמת פועלים כדי להנמיך ו"לדקור" את השני.
יש להוסיף כי עלינו להיות כנים עם עצמנו. דבר זה נעשה כאשר אדם עובד עבודה פנימית בנפשו ומתבונן דרך הנפש האלוקית. כלומר מכיוון שאנו מצווים להוכיח את עמיתנו, כמו שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך", עלינו לפעול ממקום "טהור" של שליחים של מעלה, שליחי מצווה שמטרתנו האמיתית היא לעזור באמת לבן/בת הזוג.
אולם, רק לאחר שאדם עובד עבודה פנימית על תיקון מידותיו, רק אז יוכל באמת לפעול "לשם שמיים" ולעזור לבן/בת הזוג, ולאחר שעשה כל זאת – רק אז יוכל לעבור לשלב הבא המקדים לתוכחה.
שלב שני – "נטילת ידיים"
ישנו צעד חשוב נוסף שעלינו לבצע לפני שאנו פונים בתוכחה כלפי בן/בת הזוג. בשלב זה, לאחר ש"הסרנו את הציפורניים", וכעת אנו מרגישים שרצון התוכחה אכן נובע ממניע "טהור" – לעזור לבן/בת הזוג, עלינו לבצע את עבודת ה-"נטילת ידיים".
משמעות הדבר כפי שהרבי אומר – "המשכת המוחין למידות". כעת שאנו יודעים בוודאות שאיננו מעוניינים להנמיך ולהשפיל את בן/בת הזוג, עלינו להתחבר לנפש האלוקית הנמצאת בקרבנו ולעורר את האהבה, ה"אכפתיות" והיוקר של בן/בת הזוג בעיננו. עלי להתבונן (במוחין) באריכות על עומק ההתקשרות ביני לבין בן/בת הזוג, עד כדי כך שיתעורר בלב רגש של אהבה, חום ואכפתיות. במילים אחרות, ההתבוננות השכלית הזו צריכה לחדור ללב ולמידות עד שהאדם ירגיש כמו שהרבי אומר: "שהזולת יקר בעיניו יותר מכפי שהוא יקר בעיני עצמו" (היום-יום ח' באדר א').
ולסיכום, כאשר אדם רוצה להוכיח את בן/בת הזוג, עליו ראשית כל "להסיר את הציפורניים", כלומר להסיר בנפש את המקום התחרותי והביקורתי הנובע בטבעיות מצד הנפש הבהמית. שנית, עליו "ליטול ידיים", כלומר להמשיך את המוחין למידות ולעורר את ההתקשרות והאכפתיות לבן/בת הזוג – כך שיתגלה הרצון הפנימי האמיתי והטהור בנפש – לעזור באמת לבן/בת הזוג.
לאחר שאדם מבצע את כל ההקדמה הנ"ל, הן בהבנה בשכל והן ברגש שבלב, אזי בוודאי הזולת ירגיש שהדברים נאמרים ממקום כן ואמיתי מתוך רצון לעזור, ואף ירגיש כי הוא באמת יקר בעיני בן/בת הזוג.
הגיע הזמן לעבור למעשים!
הגיע הזמן לעבור למעשים!
